אלמחאריק נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, במוצגים (הרבים) שהגיש התובע בעת הדיון, ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי תביעת התובע אינה מתאימה להידון בבית המשפט לתביעות קטנות ויש להורות על העברתה לבית משפט השלום, לדיון בפני שופט.

סעיף 60(ב) לחוק בתי המשפט שעניינו בסמכות בית המשפט לתביעות קטנות, קובע כך:

"בית המשפט רשאי לא לדון בתביעה או בתביעה-שכנגד ולהעבירן לבית משפט שלום, אם ראה שהדיון בבית משפט לתביעות קטנות אינו מתאים להן, או אם ראה שהתביעה הוגשה בידי תובע שכבר הגיש באותה שנה באותו בית משפט יותר מחמש תביעות."

טוב להזכיר בעניין זה כי: "התביעות הקטנות הוא מוסד שנולד (חוק שיפוט בתביעות קטנות, תשל"ו-1976) כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול."

(רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב, פורסם בפדאו"ר-גוגל)

עיון בתובענה הנוכחית מעלה כי היא עוסקת בעתירה לשיפוי התובע, בגין תשלומים ששילם כמיטיב, לטענתו, בגין תאונת דרכים שארעה בשטח C, לדידו, מבין שטחי הרשות הפלסטינאית, כאשר נהג ברכב ופגע בילד תושב הרשות הפלסטינאית, בשם - אדהם זיאד בקרי.

התביעה עוסקת, אם כן, בשיפוי בגין נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מאירוע שנטען לגביו שהוא אירוע תאונת דרכים, כאשר שאלת האחריות (המוכחשת) כמו גם שאלת הנזק (המוכחש) הינן עניין מהותי לדיון והכרעה.

לא זו אף זו, סעיף 3 (ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש ] , תש"ל – 1970 קובע כי פוליסה לביטוח רכב המוצאת לפי דרישותיה של הפקודה תכסה גם מפני חבות הנובעת מתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות הפלסטינית וזאת בהתאם "לדין החל במקום התאונה". מכאן לכאורה שכאשר מתרחשת תאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית ומעורבת בתאונה מכונית

של אזרח ישראלי שרכבו מבוטח על פי פקודת הביטוח, יפוצה הנפגע על פי הדין החל במקום התאונה – הוא חוק ביטוח כלי רכב שנחקק על ידי הרשות הפלסטינית בשנת 2005 (ראה לעניין זה בספרו של כב' הש' בדימוס אליעזר ריבלין תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (מהדורה רביעית), חלק ראשון, פרק שלישי).

לפיכך, נראה כי בית המשפט ייאלץ להידרש לשאלת תוכנו של הדין ברשות הפלסטינית, וזאת מעבר לשאלת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת, ושאלת סבוכות של זכות התביעה של התובע כמיטיב כאשר היה הוא הנהג ברכב, ושאלת חלותה של הפוליסה בשל סוג הרישיון בו החזיק התובע באותה עת.

נראה איפוא כי תביעה מסוג זה אינה ראויה להתברר במסגרת תביעה קטנה, וכי ראוי שתתברר בתביעה רגילה.

מעבר לצריך יצויין כי על פי סע' 85א(ב)(1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984: "רשם בכיר לא יהיה רשאי לדון באלה: (1) תובענה לפיצויים בשל נזקי גוף או תובענה לשיפוי או לפיצוי על תשלומי פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל נזקי גוף, לרבות תובענה שעילתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975" (ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד אציין כי לאחר שצירף התובע, בעת הדיון, מסמכים רבים מתוך תביעתו של הקטין שנפגע בתאונה (ובהם מסמכים רפואיים נדרשים ומסמכים רפואיים שונים בנוגע למצבו), לא מצאתי לנכון למחוק את התביעה אלא להורות על העברתה כאמור.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על העברת הדיון בתביעה לבית המשפט השלום בבאר-שבע, לדיון בפני שופט, אשר יקבע את סדרי הדיון בה.

המזכירות תנתב את התביעה כאמור.

שאלת ההוצאות בגין ישיבת בית המשפט מיום 5/3/2013, תישקל במסגרת התיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: